top of page
  • LinkedIn
  • Facebook
  • Instagram
  • TikTok
  • Youtube

למה 100% מניות היא עצה טובה - אבל לא בשבילך אחרי גיל 55

לפני 7 שעות
זמן קריאה 5 דקות

כמעט כל מי שמדבר על השקעות לטווח ארוך יגיד לכם את אותו דבר: תהיו במאה אחוז מניות, תתעלמו מהתנודתיות, ולאורך זמן תעשו את התשואה הגבוהה ביותר. ומי שמנסה לתזמן את השוק – לרוב לא מצליח.

העצה הזו נכונה. היא נשענת על עשרות שנים של נתונים. אבל יש לה הנחת יסוד שכמעט אף אחד לא אומר בקול: היא נכונה למי שיש לו זמן. ומה שנכון לחוסך בן 35, יכול להיות טעות יקרה לחוסך בן 60.

במאמר הזה אסביר למה, אראה דוגמה מספרית שמפתיעה כמעט כל מי שרואה אותה, ואסביר איך אני מנהל את התיקים של הלקוחות שלי אחרת.

למה 100% מניות עובד כל כך טוב לצעירים

לחוסך צעיר יש שלושה יתרונות שהופכים את התנודתיות לבעיה קטנה:

  • זמן- גם אחרי מפולת של 50%, יש לו עשר ועשרים שנה לחכות להתאוששות.

  • הפקדות שוטפות- כשהשוק יורד, ההפקדה החודשית שלו קונה יותר יחידות בזול. מבחינתו, ירידה היא מבצע.

  • הוא לא צריך את הכסף- אין לו סיבה למכור בזמן הלא נכון.

בתנאים האלה, מי שמחזיק מניות לאורך זמן באמת נהנה מהתשואה הגבוהה שלהן. עד כאן, הקונצנזוס צודק.

מה משתנה אחרי גיל 55

בשנים שלפני הפרישה ובתחילתה, כל שלושת היתרונות האלה נחלשים או נעלמים:

  • הזמן מתקצר- אין עשרים שנה לחכות. לפעמים אין גם חמש.

  • ההפקדות נעצרות, ובמקומן מתחילות משיכות, כדי לממן את שנות הפרישה, מוכרים יחידות. ואם מוכרים אחרי ירידה, מוכרים בזול.

  • הכסף הזה הוא המחיה- הוא כבר לא "חיסכון לעתיד" אלא ההכנסה של השנים הקרובות.

וכאן נכנס מושג שכל מי שמתקרב לפרישה צריך להכיר: סיכון סדר התשואות.

סיכון סדר התשואות: אותה תשואה, תוצאה שונה לגמרי

קחו שני חוסכים, דני ומיכל. לכל אחד יש 2 מיליון ש"ח, ושניהם מושכים 100,000 ש"ח בשנה למחייתם. במשך עשר שנים שניהם מקבלים בדיוק אותן תשואות שנתיות, ממוצע של 5% בשנה, רק בסדר הפוך:

  • דני: השוק יורד ב-25% בשנה הראשונה וב-15% בשנה השנייה, ואחר כך עולה בהדרגה.

  • מיכל: אותן שנים בדיוק, אבל הירידות מגיעות בסוף- בשנים התשיעית והעשירית.

דני (הירידות בהתחלה)

מיכל (הירידות בסוף)

תשואה שנתית ממוצעת

5%

5%

שווי התיק אחרי שנתיים

כ-1.09 מיליון ש"ח

כ-2.28 מיליון ש"ח

שווי התיק אחרי 10 שנים

כ-1.35 מיליון ש"ח

כ-2.05 מיליון ש"ח

בלי משיכות בכלל (להשוואה)

כ-2.99 מיליון ש"ח

כ-2.99 מיליון ש"ח

שימו לב לשורה האחרונה: כשלא מושכים כסף, הסדר לא משנה כלום, שניהם מסיימים עם אותו סכום בדיוק. אבל כשמושכים, הפער הוא כ-700,000 ש"ח. אותן תשואות, אותן משיכות, ורק הסדר שונה.

הסיבה: דני נאלץ למכור יחידות בזמן שהן היו זולות, בשנים הראשונות של הירידה. היחידות האלה כבר לא היו בתיק כשהשוק התאושש. זה בדיוק מה שהעצה "להתעלם מהתנודתיות" לא לוקחת בחשבון.

הדוגמה מספרית ופשטנית לצורך ההמחשה, בלי מס, דמי ניהול ואינפלציה, אבל העיקרון תקף לכל מי שמושך כסף מהתיק.

המתמטיקה האכזרית של ההפסד

יש סיבה נוספת לכך שירידות חדות מסוכנות במיוחד בגיל הזה: כדי לחזור לנקודת ההתחלה אחרי ירידה, צריך עלייה גדולה יותר מהירידה עצמה.

ירידה בתיק

העלייה הנדרשת כדי לחזור לנקודת ההתחלה

10%

11%

20%

25%

30%

43%

40%

67%

50%

100%

וזה לא תרחיש תיאורטי. מדד S&P 500 איבד כמחצית מערכו בין 2000 ל-2002, ושוב בין 2007 ל-2009. ב-2022 הוא ירד בכרבע. בגיל 35 אלה פרקים בסיפור ארוך. בגיל 62, הם יכולים להיות הסיפור כולו.

הבעיה שאף טבלה לא מראה: אנחנו בני אדם

"להתעלם מהתנודתיות" נשמע פשוט על הנייר. בפועל, כשהתיק יורד בשבוע אחד במאות אלפי שקלים, מעט מאוד אנשים מצליחים לשבת בשקט. רבים מוכרים דווקא קרוב לתחתית, וכך הופכים ירידה זמנית להפסד קבוע.

לכן תיק שאפשר לחיות איתו עדיף על תיק "אופטימלי" שנוטשים באמצע הדרך. ולכן, מבחינתי, המטרה הראשונה היא שהלקוח יוכל לישון טוב בלילה.

אז מה האלטרנטיבה? ניהול אקטיבי של החשיפה למניות

הפתרון המקובל לאנשים מבוגרים הוא להקטין את המניות לשיעור קבוע, נניח 30% ולהשאיר אותו כך. זה מקטין את הסיכון, אבל גם מוותר על חלק גדול מהתשואה בשנים טובות.

אני עובד אחרת. אני משנה את החשיפה למניות בתיקי הלקוחות לפי הנתונים הכלכליים והשוקיים:

  • כשנדלקות נורות אדומות: תמחור גבוה, נתונים כלכליים שמתדרדרים, סיכון גיאופוליטי חריג, אני מקטין את המניות, לפעמים עד אפס.

  • כשהנורות נכבות והנתונים תומכים, אני חוזר ומגדיל, בהדרגה.

  • בין לבין, אני לא מקבל החלטות קיצוניות בלי סיבה מובהקת.

חשוב לי להיות ברור: זה לא "תזמון שוק" במובן של ניחוש התחתית או הפסגה. זה ניהול סיכונים. המטרה היא לא לתפוס כל עלייה, אלא להימנע מהירידות העמוקות שקשה מאוד להתאושש מהן בגיל הזה.

איך זה נראה בפועל – החלטות אמיתיות מהשנים האחרונות

  • ספטמבר 2021, העברתי את כל התיקים ל-0% מניות, לפני שנת 2022 הקשה בשווקים.

  • מאי עד נובמבר 2023, חזרתי בהדרגה: 20% בממוצע, אחר כך 40%, ובנובמבר 60%.

  • אפריל 2024, אחרי שאיראן תקפה את ישראל ישירות בפעם הראשונה, חששתי מתרחיש של חסימת מצרי הורמוז ומפולת, וירדתי שוב ל-0%. החשש לא התממש, ובדיעבד פספסתי עליות. זה חלק מהמחיר של ניהול סיכונים, ואני מעדיף לשלם אותו מאשר לספוג מפולת עם הכסף של לקוח בן 55.

  • ספטמבר 2024, חזרתי ל-60% מניות, בישראל בלבד, וכעבור ארבעה חודשים הגדלתי ל-70%.

  • יוני 2026, לאור נתונים כלכליים שליליים הקטנתי את החשיפה ל-20% בממוצע. בנובמבר 2026 ירד מדד S&P 500 בכ-8.5% בשבוע אחד, והנאסד"ק בכ-10%.

אני לא תמיד צודק, וגם לא מתיימר להיות. אבל לאורך הזמן, ההחלטות האלה נועדו לדבר אחד: שהלקוחות שלי לא יחוו את הירידות הקשות במלואן.

למי הגישה הזו מתאימה – ולמי לא

היא מתאימה במיוחד ל:

  • חוסכים מעל גיל 55, לפני הפרישה או בתחילתה.

  • מי שעומד להתחיל למשוך כסף מהתיק בשנים הקרובות.

  • מי שמגדיר את עצמו כשונא סיכון, או שכבר מכר בפאניקה באחת הירידות הקודמות.

  • מי שצבר סכום משמעותי וחשוב לו קודם כל לשמור עליו.

היא פחות מתאימה לחוסך צעיר עם אופק של עשרים שנה ויותר, שמפקיד באופן קבוע ומסוגל באמת להתעלם מהתנודות. לחוסך כזה, 100% מניות יכולה להיות בחירה מצוינת.

חמש שאלות לבדוק את התיק שלכם

  • מה אחוז המניות בתיק שלכם היום, כולל קרנות פנסיה, גמל, השתלמות ופוליסות?

  • מה יקרה לתוכנית הפרישה שלכם אם התיק יירד ב-30% בשנה הקרובה?

  • האם מישהו בודק את רמת החשיפה הזו לפי מה שקורה בשוק, או שהיא נקבעה פעם אחת ונשכחה?

  • בעוד כמה שנים תתחילו למשוך מהכסף?

  • האם הייתם מצליחים לא למכור אחרי ירידה של 20% בחודש?

שאלות נפוצות

האם זה לא תזמון שוק, שכולם אומרים שלא עובד?

תזמון שוק במובן של ניחוש הפסגה והתחתית, באמת כמעט לא עובד. ניהול אקטיבי של החשיפה הוא דבר אחר: הקטנת סיכון כשהנתונים מצביעים על סיכון גבוה, והגדלתו בהדרגה כשהם משתפרים. המטרה היא להימנע מהירידות העמוקות, לא לתפוס כל עלייה.

האם אני לא מפסיד תשואה כשהחשיפה למניות נמוכה?

לפעמים כן - כמו אחרי אפריל 2024. זה המחיר של ניהול סיכונים. אבל לחוסך שעומד לפני פרישה, הימנעות מירידה של 30% שווה לרוב יותר מעוד כמה אחוזי תשואה בשנה טובה.

למה לא פשוט להחזיק 30% מניות קבוע?

חשיפה קבועה ונמוכה מקטינה את הסיכון, אבל מוותרת על התשואה גם בתקופות שבהן הנתונים תומכים בהגדלה. ניהול אקטיבי מאפשר להיות זהיר כשצריך, ולהגדיל כשהשוק מאפשר.

לסיכום

"100% מניות לטווח ארוך" היא עצה טובה, למי שיש לו טווח ארוך. אחרי גיל 55, כשהזמן מתקצר והמשיכות מתקרבות, סדר התשואות חשוב לא פחות מהתשואה עצמה. האג'נדה שלי פשוטה: קודם לשמור על הכסף, ורק אחר כך לייצר תשואה.

רוצים לדעת כמה סיכון יש היום בתיק שלכם? מלאו שאלון התאמה קצר של כ-2 דקות, ואחזור אליכם עם בדיקה ראשונה ללא התחייבות.

האמור במאמר אינו מהווה ייעוץ או המלצה המותאמים לנתוניו האישיים של כל קורא. הדוגמאות המספריות הן להמחשה בלבד. תשואות עבר אינן מעידות על תשואות בעתיד.

על הכותב: בני דקל, מתכנן פיננסי, מנהל השקעות ויועץ פרישה. 23 שנות ניסיון בשוק ההון, בעבר מנהל השקעות בקופת הגמל של עובדי התעשייה האווירית (כ-3.5 מיליארד ש"ח) וסמנכ"ל מחקר שוק ההון. קראו עוד עליי | לשירות ניהול תיקי השקעות

 
 
 

תגובות


bottom of page